<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ד</h1>
<h2>דף כו.</h2>
מוכרין מטפחות ספרי' ולוקחין ספרים ומוכרים ספרים ולוקחין תורה אבל אם מכר תורה לא יקחו ספרים ואם ספרים לא יקחו מטפחות כי מעלין בקדש ולא מורידין וכן במותריהן אם מכרו וקנו מה שהיה להם לקנות והותירו שנשארו להם מעות ממה שמכרו אין יכולין לעשות מן המותר אלא לקנות דבר שיעלו בקדש כמו שכתבתי כך פשוט במגלה. ואם הוא של רבים כיצד יכולים למוכרו כגון שהם של הקהל לעשות מהם כל דבר כתבתיו בנתיב הג' בח"ח בענין בית הכנסת כי דינם שוה לענין מכירה.
יחיד שמכר ס"ת שלו יכול להשתמש בדמיו ולעשות בהם מה שירצ' כי לדעתו הוא מוכרו ודינו כמו שמכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שלוקחין בדמיו שכר לשתו' כמו שכתבתי בנתיב הג' (ח"א) [ח"ח] כך כתבו המפרשים במגלה על ההיא ואפילו למשתי ביה שכרא וכו'.
<h2>דף כו:</h2>
העושה תיבה או מטפחת לשם ספר עד שלא נשתמש בה הספ' מותר להשתמש בה הדיוט פירוש דהזמנה לאו מילתא היא משנשתמש בה הספ' אסור להשתמש בה הדיוט כך פשוט בירו'.
תיק של ספרים או של ס"ת שבלו צריכין ליגנז כך פשוט במגלה. כסא שלפעמי' מושיבין בו ס"ת תשמיש קדושה הוא ועושין מכסא גדול קטן וכן הסולם לעלות לכסא או לתיב' מגדולה עושין קטן מתיב' גדולה קטנה ועושין מכסא תיבה אבל לא בהפך וכמו כן הבתים שעושין לחומשים לשמור או הכסוי או הכיס כלן תשמישי קדושה הן אף על גב דעשויין לשמרם. אבל חדר שעושין לספרים לשמרם בתוכו או לס"ת אין בו דין תשמישי קדושה. ויריעה שמשימין על התיבה אם היתה גדולה עושין ממנה קטנה ועושין ממנה כיס לס"ת אבל לא כיס לחומשין דלפעמים מניחין עליה ס"ת. ועוד בירושלמי שאם התנה עליו מתחלה שיוכל להשתמש בו מותר להשתמש בו הילכך אותו הכסא שעושין להניח בו ס"ת צריך להתנות ואם לא התנה אסור להשתמש בו. ונראה כי אותו המקום שלנו שמשימים בו ס"ת לקרות יש לו דין קדושת בית הכנסת אבל אינו תשמיש קדושה שלעולם אין מניחין עליו ס"ת אלא עם מטפחת וה"ל תשמיש דתשמיש וכן נראה מסוגית הגמ' וכן כתב הרא"ש כי לעולם אינו נקרא תשמיש אלא כשהספר ממש מונח עליו זולתי אם הוא עשוי לכבוד כגון מכסה שעושים לספרים על הקרשים שעל הספרים אבל אותו המכסה העשוי לשמור אותו המכסה האחר שעל הספר נראה שהוא תשמיש דתשמיש.
ומטפחות ספרי' שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן כך פשוט במגלה. ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח ואפילו שונה הלכות ואמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרש שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים, [פירוש] ובכלי חרש משימין אותו כך פשוט במגלה.
<h2>דף כז.</h2>
מניחין תורה על גבי תורה ותורה ע"ג חומשים וחומשים ע"ג נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובי' ע"ג חומשים ולא חומשים ע"ג תורה כך פשוט בבתרא [ב"ב י"ג ע"ב] ובמגלה.
אין מוכרין ס"ת ישן אפילו ליקח בו חדש ואין מוכרין אותו אלא לישא אשה או ללמוד תורה ולא ימכור אותו אפילו אין לו מה יאכל ואם מכרו אין רואה סימן ברכ' לעולם כך פשוט במגלה.
ועוד פשוט ודוקא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר לעשות מן המותר מה שירצו. ואפילו אם מכרו והותירו אם התנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שיעשו מהן מה שירצו מותר ליקח מן המותר ואפילו ליתן לפרש שומר העיר כמו שכתבתי בענין בית הכנסת בנתיב ג' [ח"ח].
<h2>דף לב.</h2>
האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה שעשה שקרא בה או שגלל אות' כך פשוט במגלה.
